כל זמן שהנר דולק, אפשר לתקן
היה זה כאשר הלך רבי ישראל סלנטר בשעת לילה מאוחרת, וראה שהסנדלר עדיין עסוק במלאכתו. איחורה של השעה גרמה לו לרבי ישראל לשער ולהרהר שכבר מתאים היה לסגור את החנות וללכת לישון. ובפרט, שבזמן כניסתו לחנות הוא ראה שלא נותר מהנר כי אם טיפ-טיפה, עוד מעט הוא ייגמר וייכבה מאליו. די כבר, נגמר עוד יום.
הוא שאל את הסנדלר על כך, שהרי הנר כמעט נגמר והשעה מאוחרת... האם לא כדאי כבר להתקפל וללכת לישון?
ענה לו הסנדלר, באותו משפט שנשאר לנצח, שהוא בו זמנית גם תמים וגם עמוק ומשמעותי: "רבי, כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן".
רבי ישראל לקח את המשפט כהוראת חיים. וההוראה היא מעשית מאד. כי הייאוש לעתים כל-כך קרובות מתגבר על האדם, עד שהוא מדמה שכבר אבדה תקוותו וכל חלומותיו נגוזו. הוא כה עיוות את חייו עד שכבר הכל מקולקל, כל-כך מקולקל שכבר אי אפשר לתקן.
כל עוד הנר דולק/הרב קוק
צריך שכל איש ידע ויבין
שבתוך תוכו דולק נרו
ואין נרו שלו כנר חברו
ואין איש שאין לו נר
צריך שכל אדם ידע ויבין
שעליו לעמול ולגלות את
אור הנר שיש ברבים
להדליקם לאבוקה גדולה
ולהאיר את העולם כולו.
וכל זמן שעוד הנר דולק-
אפשר לתקן!