לאחרונה שמעתי באקראי שיחה בין אימא ובת, ברגעיהן האחרונים יחד בשדה התעופה. הן קיבלו הודעה על ההמראה. בעודן עומדות ליד שער הביטחון, הן התחבקו והאימא אמרה "אני אוהבת אותך ומאחלת לך מספיק".
הבת השיבה, "אימא, חיינו יחד היו יותר מאשר 'מספיק'. אהבתך הייתה כל מה שהייתי זקוקה לו אי-פעם. אני גם כן מאחלת לך מספיק, אימא". הם התנשקו והבת עזבה.
האימא הלכה לעבר החלון לידו עמדתי. בעודי ניצב שם יכולתי לראות שהיא רוצה לבכות ואף זקוקה לכך. השתדלתי לא להפריע לפרטיותה, אך היא פנתה אלי ושאלה "האם אי-פעם אמרת שלום למישהו, כשהנך יודע שהפרידה היא לתמיד?"
"כן, זה קרה לי" השבתי. "סלחי לי על שאלתי, אך למה זו פרידה לתמיד?"
"אני זקנה והיא מתגוררת כה רחוק. ידעתי זאת מראש, והאמת היא שנסיעתה הבאה לכאן בחזרה תהיה ללוויה שלי" היא אמרה.
"וכאשר נפרדתן, שמעתי אותך אומרת 'אני מאחלת לך מספיק'. האם אפשר לשאול מה פירוש הדבר?"
היא החלה לחייך. "זוהי ברכה שהועברה מדורות קודמים. הורי נהגו לומר אותה לכולם". היא הפסיקה לרגע לדבר והרימה מבטה מעלה, כמו מנסה להיזכר בפרטים וחיוכה התרחב. "כאשר אמרנו 'אני מאחל לך מספיק' ~ רצינו שלאדם האחר יהיו חיים מלאים בדברים טובים ~ בדיוק במידה המַסְפקת כדי לכלכל את חייו".
ואז, תוך פניה לעברי, חלקה עמי את הדברים הבאים כמו הייתה מדקלמת אותם מן הזיכרון:
אני מאחלת לך מספיק שמש כדי לשמור על גישתך בהירה.
אני מאחלת לך מספיק גשם כדי להוקיר יותר את השמש.
אני מאחלת לך מספיק אושר כדי לשמור על רוחך חיה
אני מאחלת לך מספיק כאב כדי שהשמחות הקטנות ביותר בחיים ירַאו גדולות הרבה יותר.
אני מאחלת לך מספיק רווח כדי לספק את רצונותיך.
אני מאחלת לך מספיק אובדן כדי שתעריכי כל שברשותך.
אני מאחלת לך מספיק ברכות שלום שיקבלו את פניך לאחר ברכת השלום האחרונה.
אז החלה היא לבכות והלכה לה.
... אומרים שדרוש רגע כדי למצוא אדם מיוחד, שעה כדי להעריך אותו, יום כדי לאהוב אותו, אולם אז ~ דרושים חיים שלמים כדי לשכוח אותו.
תורגם מאנגלית: אלונה חן