חיים הוא דייג. שעות ארוכות הוא יושב על המזח, משליך את חכתו אל המים, נושא תפילה חרישית וממתין לשלל שיעלה בחכתו. יש ימים שהברכה שורה בהן, והדגים כמו רבים ביניהם מי יזכה להיכנס לסלו של חיים, בזה אחר זה הוא שולה את הדגים מן המים, בורר את הדגים היפים, ומניח את הקטנים שעדיין אינם ראויים לאכילה, תגדלו, הוא לוחש להם חרש, תחזרו בעוד חודש, אקבל אתכם בשמחה. הסל מתמלא חיש מהר, פונה למסעדות הדגים הסמוכות לחוף הים ומוכר להם את הדגים אותם העלה.
כששכר יומו בכיסו, פונה חיים לביתו. לא, הוא לא חוזר אל הים, דאגת המחר אינה מטרידה אותו, די לו במה שהרוויח היום כדי לספק את צרכיו, ומדוע יטריד את עצמו בדאגות שעדיין לא נולדו.
בבית הוא סועד את לבו בנחת, צריך לתת לגוף את שלו, הוא אומר, שיהיה לו כח להחזיק את הנשמה. שמח הוא בחלקו וטוב לו בחייו.
ויש גם ימים אחרים, בהם הדגים לא ממהרים לקפוץ לסלו, החכה מונחת במים ולא נעה, אף לא דג אחד מתקרב אל הפיתיון. גם בימים כאלה חיים נותר שליו, הוא נושא עיניו לשמים ואומר, כנראה שלא עשיתי די מעשים טובים, איני זכאי היום שתתברך מלאכתי.
באחד הימים, בעודו יושב על המזח, החכה במים, והשלווה נסוכה על פניו, עוצרת בסמוך מכונית הדורה, מתוכה יוצא איש עשיר, לשעבר היה גר בשכנות לחיים, ההצלחה האירה לו פנים והוא התעשר ועשה חיל בעסקיו. וכעת הגיע למזח, זיכרונות ילדות רבים נותרו לו שם ליד המים בין הגלים המתנפצים, הוא בא להתרפק.
- "שלום רבי חיים, מה שלומו?"
- "עליכם השלום! ברוך השם יום יום, כמו שאתה רואה מתפרנסים".
- "חיים, אפשר להציע לך עסק?"
- "למה לא? אם זה טוב, אז יהיה לטובה".
- "תראה, אתה יושב כאן שעות, עם החכה ביד, מתאמץ לשלות דגים באמצעים פשוטים, ומתפרנס בדוחק. למה שלא תחשוב בגדול? להסתכל קדימה ולהתקדם, להתרחב, להתפתח".
חיים תלה בו סוג עיניים, אינו מבין לאן האיש חותר.
הוא המשיך. "תתחיל בהתחלה לעבוד קצת יותר קשה, תשקיע יותר שעות ותתפוס יותר דגים. את הכסף שתרוויח תשים בצד ותחסוך. כשיצטבר לך סכום גדול מספיק, תקנה לך סירת דייגים קטנה מיד שניה. תשקיע בציוד ותקנה רשתות מקצועיות, תצא אל הים הפתוח ותתחיל לתפוס הרבה יותר דגים ממה שתפסת עד היום, תעבוד עם יותר מסעדות, תתפרס ותהיה הספק הבלעדי של אותם מסעדות איתם אתה עובד. את הכסף שתרוויח תחסוך עד שתוכל לקנות סירה גדולה יותר, זרועות חשמליות ומנופים, תעסיק צוות עובדים, תשווק את הדגים לחנויות נוספות ותעלה את סכום הרווחים.
הוא שתק לרגע. וחיים השחיל מילה: ואז?
עיניו של האיש ברקו: "ואז, תרכוש עוד סירות, תעסיק עוד עובדים, תפתח רשת לשיווק דגים, אתה לא תצטרך עוד לצאת ולעבוד בחום ובקור, בשמש ובגשם, תוכל לשבת במשרד ממוזג במקום מכובד ולנהל את הרשת, תעסיק מאות עובדים, ותגלגל סכומי כסף אדירים. תחשוב בגדול, חיים!"
- "ואז?"
- "נו, באמת?! אז תהיה עשיר באמת, יהיה לך כסף, תוכל לעשות מה שאתה רוצה. אתה באמת תצטרך לעבוד קשה, אבל אז, כשיהיה לך קצת זמן פנוי, תוכל לבוא למשל כמוני, לשבת קצת על חוף הים בשלווה, ליהנות מהרוח והשמש, לדוג קצת דגים.... ממש תענוג.
- "זה מה שאני עושה עכשיו, ידידי..."
0 Comments
פעם אחת יצא רבי עקיבא לדרך רחוקה ולקח עימו, חמור, תרנגול ונר. פעם אחת, בן אדם פשוט התייצב בביתו של המגיד מקוצ'ניץ עם אשתו ואמר לו ביום ראשון בבוקר יצאה חבורת החסידים בחזרה מצ´רנוביל לבתיהם. הם היו שרויים שני תנאים התנה הגאון רבי שמשון בעת שעלה על כס הרבנות בזיבלין. לא בקלות ניאותו היה היה פעם עץ, עץ גדול ויפה. סיני זקן בן 90 אהב מאוד לדוג. לָמָּה נִתְּנָה הַתּוֹרָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא? הָלַךְ אֶל בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל, שָׁאַל אוֹתָם: 'אַתֶּם מוּכָנִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה?' אָמְרוּ לוֹ: 'מַה כָּתוּב בָּהּ?' עָנָה לָהֶם: 'לֹא תִּגְנֹב'. אָמְרוּ לוֹ: 'הֲלֹא נֶאֱמַר עַל אָבִינוּ יִשְׁמָעֵאל: 'פֶּרֶא אָדָם, יָדוֹ בַּכֹּל וְיָד כֹּל בּוֹ' (בְּרֵאשִׁית פרק ט'ז פסוק י'ב). וּלְפִי הַפָּסוּק הַזֶּה אֶפְשָׁר לְהָבִין שֶׁיִּשְׁמָעֵאל הָיָה גַּנָּב, אָנוּ אֻמָּה שֶׁל גַּנָּבִים, לָכֵן אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. הָלַךְ לְכָל הָאֻמּוֹת בָּעוֹלָם, וְשָׁאַל אִם הֵן מוּכָנוֹת לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, אֲבָל שׁוּם אֻמָּה לֹא הִסְכִּימָה. בַּסּוֹף בָּא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהֵם אֲפִלּוּ לֹא שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֶלָּא אָמְרוּ מִיָּד: 'נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע!' כְּלוֹמַר קֹדֶם כֹּל נַעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת, וְרַק אַחַר כָּךְ נִשְׁמַע מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה. לָכֵן בָּחַר ה' בְּעַם יִשְׂרָאֵל לָתֵת לוֹ אֶת הַתּוֹרָה. מעשה בלביבות של שבועות/ מסיפורי חלם חשבו וחשבו והחליטו שלשנה הבאה יהיו להם לביבות ויהי מה. בבית היה ארגז ישן של נדוניה עם ארבעה גלגלים, חרצו בו חריץ למעלה והחליטו שכל יום ישימו בו אגרה משכרם, ועד השנה הבאה יהיה מספיק כסף. וכך היה , שמו את הארגז במרכז החדר, ובעוד המלמד מלמד, ניגשה זלדה לארגז , הביטה ימינה ושמאלה כשהפרוטה בידה, וכשראתה שהמלמד לא רואה אמרה: למה לי לשים האגורה, הוא כבר ישים וזה יספיק, החזירה האגורה לכיסה והלכה. לאחר שעה קלה התקרב המלמד והאגורה בידו , הביט ימינה ושמאלה ואמר: היא בטח שמה כבר, ועד שבועות הכסף יספיק, החזיר האגורה לכיסו והלך. כך עברה לה שנה. התקרב חג השבועות, התקרבו שניהם לארגז , פתחו אותו וציפו למצוא בו כסף שיספיק ללביבות של שבועות שכה חשקה נפשם, אך, אוי , אין שם ולו אגורה אחת. התחילו המלמד ואישתו לריב זה עם זה, לקלל ולדחוף, הארגז שעמד פתוח - נפלו פנימה המכסה נסגר והם בשלהם, קללות, דחיפות וצעקות. הארגז שהיה עם גלגלים החל לנסוע, ויצא מבעד הדלת לרחוב, הם ממשיכים לריב בארגז והוא ממשיך לנוע. עבר את כל הרחוב ונכנס לבית הכנסת שדלתו היתה פתוחה, נכנס ונעצר בחדר. השמש שהיה שם התחיל לצעוק : שדים , שדים, רץ וקרא לרב. זה בא פתח את הארגז והם לא מרגישים כלום וממשיכים לריב, הוציא אותם הרב, צעק עליהם להשתיקם, וביקש לשמוע את סיפורם. כשגמרו לספר, מיד כינס הרב את תושבי חלם לאסיפה, לדון בעניין והחליטו שלש החלטות. שמהיום והלאה זקנים מעל גיל שבעים לא יאכלו לביבות של שבועות. שלארגזים לא יהיו יותר גלגלים ושאסור יותר להשאיר את דלת בית הכנסת פתוח. וכך לא זכו יותר המלמד ואישתו האהובה לטעום לביבות של שבועות. מעשה באיש צדיק שהיה רב, מוהל ושוחט מהעיר הגדולה. היה מסתובב בין הכפרים המרוחקים והמבודדים ונותן את שירותו חינם אין כסף. אף פעם לא ביקש ולא לקח תמורה כלשהי ואמר כי הוא עושה זאת לשם שמים. היה מביא עמו מהעיר הגדולה כל מיני מתנות לילדים ומוצרי מזון למבוגרים. גם אותם נתן חינם לנזקקים, וכל היהודים בכפרים הללו היו נזקקים. הצדיק גם עדכן את היהודים במועדי ישראל ובחגים וכן הדריך את הגבאי ואת ראש הכפר בתפילות השונות. |
Archives
October 2009
Categories
All
|